לאן נעלמו כל החברות שלי? על הבדידות הבלתי מדוברת של נשים בטיפולי פוריות

פעם הייתן בוואטסאפ כל היום, מחליפות ממים על דייטים או מתלוננות על הבוס.

היום, את בין שאיבה להחזרה - והן שותקות. או גרוע מזה - מדברות על כמה קשה להן עם הילדים בזמן שאת מזריקה הורמונים לבד במטבח...

את לא לבד. את פשוט במסע שרק מעטות מבינות לעומק.

נשים רבות בטיפולי פוריות מדווחות על תחושת ניכור חברתי כואב - לא כי החברות שלהן רעות, אלא כי... הן פשוט לא יודעות איך להיות שם. השתיקות, ההתעלמויות, או המשפטים הכי מתסכלים כמו: “תשחררי וזה יקרה”, “תאמיני ובואי ליום הולדת של הילדה שלי”, “את לא באה לבראנץ'? כולם יהיו שם!". אז מה עושים כשאת מרגישה שקירות התמיכה מתמוססים?

קחי לעצמך רגע להודות שזה כואב. מותר לך.

לא מגיע לך להרגיש לבד כשאת נאבקת על החלום הכי בסיסי: להיות אמא.

נסי תקשורת כנה הרבה פעמים, החברות פשוט לא יודעות מה עובר עלייך.

משפט כמו: "אני מרגישה קצת שקופה עכשיו, ונחוצה לי יותר הקשבה ופחות עצות"- יכול לפתוח דלת לשיח חדש.

מצאי מעגלים חדשים, בטיימינג שלך לפעמים דווקא זרות גמורה מבינה אותך יותר מכל.

נשים שנמצאות באותו מקום רגשי - וזה מה שמחכה לך אצל קלרה.

בקבוצות התמיכה של 'קלרה לב אל לב בדרך לאמהות' אנחנו יושבות יחד - נשים אמיצות באמצע הדרך -צוחקות, בוכות, מחזיקות אחת את השנייה, ומבינות בדיוק מה זה להרגיש לבד גם כשאת מוקפת. כי את לא אמורה לעבור את זה לבד.

לחצי כאן כדי להצטרף למסע שבו יש לך מקום, לב, וחיבוק